"אנרגיה יצירתית" - על אמנים ויוצרים בגדרות

עודכן: 27 בספט׳ 2020

לפני עשור חיפשו במשרד החוץ איך למתג את מדינת ישראל בצורה חיובית ברחבי העולם והחליטו לתאר את ישראל כמעיין שופע של “Creative Energy”. ללא ספק דרך מקורית לשווק את החוצפה, התושיה והאופי הישראלי לעולם (סקרנים? תוכלו לקרוא על פרויקט המיתוג כאן).


אבל אם מדברים על אנרגיה יצירתית אמיתית, במובן הפורה והטוב של העניין, אז גדרות התברכה בכמויות עצומות של יצירה מקורית ומיוחדת, שספק אם ניתן למצוא כמוה במקום אחר. את המורשת הספרותית של ס. יזהר ואת היצירה הפורה של אגי משעול רובנו מכירים ומוקירים. אבל האם הכרתם את היוצרים ה"צעירים" יותר שחיים בקרבנו ומפיחים חיים במילים, בצבעים ובצלילים?


בתקופה שבה יותר מתמיד אנו צריכים לגלות תעצומות נפש, אנו מזמינים אתכם להיטען, להתבונן, לקרוא ולהאזין לכמה מהיוצרים שחיים בקרבנו. אנו מבטיחים לכם חוויה מרגשת שכולה "תוצרת גדרות".



סמנכ"לית מצליחה ביום וציירת בלילה

רחלי עברה לכפר אביב לפני 12 שנים והתאהבה בגדרות ובקהילה שלנו. היא אשת קריירה וסמנכ"לית מצליחה בחברה גדולה שציירה כל חייה אבל תמיד "למגירה". בעקבות מותו של אחיה לפני 3 שנים, מצאה את עצמה שוקעת יותר ויותר בציור כחלק מתהליך ההתמודדות עם האובדן והכאב. משבר הקורונה העצים עוד יותר את הצורך שלה לצייר והיא מצאה את עצמה שוקעת לעיתים למשך 12 שעות רצופות בעבודה מול כן הציור.


בעקבות תגובות נלהבות שקיבלה ממשפחה וחברים בשבועות האחרונים, התחילה רחלי למכור את ציוריה למי שמעוניין ביצירה ייחודית לביתו. רחלי שואבת השראה מצילומים שונים שהיא נתקלת בהם ומציירת בצבעים עזים של אקריליק על קנבס.


מציורים שקשה לה במיוחד להיפרד היא מכינה הדפסים בבית הדפוס wow בעשרת (הכל נשאר בקהילה!) ומוסיפה להם שכבות של צבע, שילוב מיוחד של הדפס וציור.



מאיסטנבול ליישובי גדרות

נירי שדה מכפר אביב, ניגן במוסיקה קלאסית מילדות כאשר באמצע שנות ה- 20 של חייו הבין שהוא צריך משהו שיהיה בו "תדר אמיתי", שלא יהיה מופעל על-ידי חשמל. הוא גילה את ה"נאי" שהוא חליל קנה, כלי נגינה עתיק מאוד שמופיע אפילו על הולוגריפים בני 3,000 שנים במצרים. לנאי יש כוח משיכה בלתי מוסבר שהצלילים שלו מעוררים בכל אדם תחושות וחיבור למקומות וסיטואציות מעברו.


עם השנים נירי התמחה במוסיקה טורקית והוא גם מלמד היום באקדמיה. לפני חודשיים הוציא נירי את האלבום הרביעי שלו שנקרא "The Doorway" והוא מעין סוג של מפת דרכים של טורקיה. מטורקיה העותמנית, דרך הטורקיה הדתית (סופית), הטורקיה הכפרית, טורקיה של הים השחור, טורקיה שקרובה ליוון ועוד ועוד.

מוזמנים לבקר באתר של נירי, להאזין למוסיקה ולרכוש את האלבום החדש.



על כוחן המרפא של המילים

דפנה ממישר היא קלינאית תקשורת כבר 27 שנים שרק לפני שנה וחצי התחילה לכתוב לראשונה בחייה. דפנה הופתעה מהצורה הטבעית שבה השירה נבעה ממנה, כשהיא חושפת בפני הקוראים את עולמה הפנימי בצורה אמיצה ובכנות גדולה מאוד. דפנה סיפרה לנו שכנראה "משהו היה צריך להיאמר ולהישמע, והצורך להשמיע היה חזק מהפחד הנלווה לחשיפה".


לפני פחות מחודש יצא לאור ספר הביכורים של דפנה "בצד הלא נכון של הלילה", באמצעותו דפנה מזמינה אתכם לחפש את עצמכם בשירים שהיא כותבת ולהתרשם מהצילומים המשמעותיים שהיא צילמה בעצמה ושידכה לכל שיר.


צילום: רעיה אלטמן

בָּבֶל

תְּחִילָּה דִּיבַּרְנוּ 

שָׂפָה אֶל שָׂפָה

אַחַר שְׂפָתַיִים 

דִּיבְּרוּ גַּם יָדַיִים,

עַד שֶׁהִתְיַיתְּרוּ הַמִּילִּים.

לֹא בִּקַּשְׁנוּ מִגְדָּל 

וְלֹא בְּרוֹשׁ,

רַק שְׂמִיכַת עֲשָׂבִים 

סְמוּכַת אֲדָמָה

מִתַּחְתֵּינוּ וּמְעָלֵינוּ 

שָׁמַיִם.

וְגַם כָּךְ

הִתְבַּלְבַּלְנוּ מְאֹד.



הספר הופק כולו "תוצרת גדרות" ומלבד דפנה שכתבה וצילמה, טלי אפרים מכפר מרדכי עיצבה בכישרון רב והוא הופק על-ידי "פאזל - דפוס, עיצוב ומיתוג" של מירב שחף מעשרת. אם יש לכם חלום להוציא לאור ספר או כל דבר דפוס אחר, מירב שחף יכולה ללוות גם אתכם בהפקה נכונה, מקצועית וחסכונית, כפי שהם ליוו בשנים האחרונות לא מעט מתושבי גדרות (מירב 054-3177740).



מגדרות למוזיאון ארץ ישראל (מוז"א)

בביאנלה לאומנויות ועיצוב 2020 המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל תל אביב מציגים 300 יוצרים המזוהים עם חומר או מדיום מסוים: מעצבי מוצר, מעצבי אופנה, אמנים רב־תחומיים, אדריכלים, וגופי מחקר אקדמיים.


אורית בן אריה מכפר מרדכי נבחרה מתוך 3,000 אמנים להציג ביחד עם אמנים נוספים והיא מספרת:


"בעבודה המוצגת בביאנלה אני עוסקת בפיסול כלי עבודה המקיפים אותי בסטודיו - באמצעות החומר הקרמי אני מעבירה את הכלים מהעולם השימושי והתכליתי אל תוך העולם הפיסולי, סמלי ומטפאורי. מתקיים מפגש בין עבודת האובניים המסורתית לבין כלי עבודה העשויים בתהליך תעשייתי (יציקה).
התהליך מתייחס ליצירת כלי על האובניים, מצב שבו כלי העזר - שהוא ה׳כילייה׳ עובר מהפך לאובייקט משתלט שמפריע לתהליך.
באמצעות טכניקות פיסול מסורתיות, והמשמעויות הסמליות של החומר הקרמי , אני מתייחסת אל שמירת טביעת האצבע האותנטית של האמן ומעלה לדיון את נחיצותו בעולם המתועש."

לאחר הסגר אתם מוזמנים לבקר בביאנלה ולצפות ביצירה של אורית המוצבת בקומה 2 של בניין רוטשילד.